ישיבת הייד

מבוא: ישיבת עץ חיים (הידועה בציבור כישיבת הייד) הייתה האקדמיה התלמודית הגבוהה (ישיבה) הראשונה שהוקמה בבלגיה. הישיבה נוסדה בשנת 1929 ביישוב המיוער הייד (היידה), קלמטהוט, ושימשה כמקלט רוחני וחינוכי מרכזי לבחורים יהודים מכל רחבי מערב ומרכז אירופה בתקופת בין המלחמות.

היסטוריה ומקורות

הישיבה הוקמה בשנת 1929 על ידי גדול התורה הגאון רבי שרגא פייבל שפירא זצ"ל. הבחירה בהייד, קלמטהוט – הממוקמת מצפון לאנטוורפן – הייתה מכוונת, שכן האזור הפך למקום נופש קיץ פופולרי עבור משפחות יהודיות אורתודוקסיות מאנטוורפן שהעריכו את האוויר הצח, הסביבה השקטה וחורשות האורנים הציוריות.

המוסד החל עם קבוצה צנועה של תלמידים, ורכש במהירות מוניטין בזכות הלימודים התלמודיים המעמיקים והאווירה החמה והתומכת שלו. הישיבה משכה בחורים לא רק מבלגיה אלא גם מהולנד, צרפת, גרמניה, שווייץ ומזרח אירופה, אשר חיפשו לימוד תורה ברמה גבוהה בסביבה שלווה הרחק מהסחות הדעת העירוניות.

פרויקט קמפוס 1938

ככל שגדל מספר התלמידים, לא היה די בווילות השכורות המקוריות. בשנת 1936 השיגה הישיבה היתר בנייה להקמת קמפוס גדול וקבוע בהייד, שנועד להכיל את מספר התלמידים והצוות ההולך וגדל. בשנת 1938 נערך טקס הנחת אבן פינה היסטורי בהייד, שנחגג על ידי מנהיגים רבניים וחברי הקהילה מכל רחבי בלגיה.

עם זאת, ההסלמה המהירה של המתיחות שלפני המלחמה והפלישה הגרמנית לבלגיה במאי 1940 עצרו את הבנייה לצמיתות. במהלך הכיבוש הנאצי נאלצה הישיבה להיסגר, ותלמידיה וצוותה פוזרו; רבים גורשו או הצטרפו למחתרת, וכמה מהם נספו בשואה.

הקמה מחדש לאחר המלחמה

לאחר שחרור בלגיה, החלו מיד מאמצים להחיות את המוסד ההיסטורי. הישיבה הוקמה מחדש באופן זמני בעיר השכנה קפילן (Kapellen), שם קלטה ניצולים ופליטים. בשנת 1961 עברה הישיבה למשכן קבע ברובע וילריק (Wilrijk) שבאנטוורפן (כישיבת וילריק), שם היא ממשיכה לפרוח עד היום כעמוד תווך מרכזי של חיי הדת של יהודי אנטוורפן, תוך שימור מורשת המוסד המקורי שנוסד בהייד.

החיים בישיבה: עדותו של דוד זוסקינד

דוד זוסקינד, שלימים הפך למייסד המרכז הקהילתי החילוני היהודי (CCLJ) בבריסל, היה תלמיד בישיבת היידה בצעירותו. בעדותו הוא מתאר את חיי היומיום, האווירה והסביבה הלימודית בישיבה בהיידה לפני המלחמה.